top of page
Hace unos años, sentada en el salón en mi casa me llamaron la atención los sonidos de la televisión: una conexión entre español argentino y psicología. Comencé a ver una película sobre Freud, que se volvió sorprendentemente atractiva. Fue puro placer, tanto por el contenido no convencional como por la poderosa experiencia artística. Hace unos meses, cuando comencé a preparar el curso "introducción a la psicología de Alfred Adler", recordé la película y pensé que sería relevante para mis alumnos. Es importante ver cómo cada teoría psicológica ha evolucionado en gran medida a partir de la biografía personal de su autor. Ciertamente puede decirse de Freud que fue un genio, no solo conceptual sino también de marketing, y que su influencia en el siglo XX fue enorme. Abrió la era de la psicología e inventó la psicoterapia. Lo que es menos aceptable decir es cuán mal entendio al hombre y sus motivaciones, y qué daño hizo su teoría a la sociedad y especialmente a la educación. La contribución más significativa de su teoría es al arte y la cultura. Esta película refleja ambos lados de su vasto trabajo. Al mismo tiempo que Freud desarrollo sus ideas, Alfred Adler, que tenía mucho menos talento para difundir sus ideas, creó una teoría igualmente ingeniosa de la naturaleza humana, la psicopatología y la psicoterapia, una que se correspondía con nuestra naturaleza social y nuestra profunda necesidad de pertenencia y significado.
Cualquier persona interesada en el alma humana debe conocer a la teoría Adleriana (llamada Psicología individual) y ver esta película.
Póngase en contacto con Tzachi Schiff, el director, y se compromete a permitir que se disfrute el precio de la mitad de una entrada de cine (sin incluir las palomitas de maíz).
As I was sitting in the living room, I was struck by the inviting sounds of television that somehow connected Argentine, Spanish and psychology. I started watching the film about Freud, that, surprisingly, turned out to be very attractive. It was a pure pleasure, due to both the unconventional content and the powerful artistic experience. A few months ago, when I started preparing the "Introduction to Alfred Adler's Psychology" course, I remembered the film and thought it would be relevant to my students. It is important to see how each psychological theory has largely evolved from its author's personal biography. Freud was a genius, no doubt about that. Not only in the concepts he thought up but also in the marketing of his ideas. His influence of the 20th century was colossal. He actually opened the age of psychology and invented psychotherapy. It is less acceptable to claim that he misunderstood what humans, their mind and motivations, are all about. His theory did cause harm to society and especially to education. The most significant contribution of his theory is to art and culture. This film, “More Alive Than Dead”, reflects both sides of his vast work. At the same time that Freud developed his ideas, Alfred Adler, who was much less talented at distribution of his theories, created an equally ingenious theory of human nature, psychopathology, and psychotherapy, one that corresponded to our social nature and our deep need for belonging and meaning.
Anyone interested in the human soul must know the Adlerian theory (called Individual Psychology) and see this film.
I contacted Tzachi Schiff, the director, and he agrees to let you enjoy the movie for half the price of a movie ticket (not including popcorn).
ישבתי בסלון ביתי ושמעתי מהטלוויזיה קולות שמשכו אותי: חיבור בין ספרדית, ארגנטינאית ופסיכולוגיה. התחלתי לראות סרט על פרויד, שנעשה למפתיע ומרתק מרגע לרגע. זו הייתה הנאה צרופה, גם מהתוכן הלא קונבנציונלי וגם מהחוויה האמנותית החזקה. כשהתחלתי להכין את הקורס "הבנת האדם על פי אדלר" נזכרתי בסרט וחשבתי שהוא יהיה רלוונטי לסטודנטים שלי. חשוב לראות כיצד כל תיאוריה פסיכולוגית התפתחה במידה רבה מהביוגרפיה של יוצרה. על פרויד אפשר לומר בוודאות שהיה גאון רעיוני ושיווקי, ושההשפעה שלו על המאה העשרים הייתה עצומה. הוא פתח את העידן של הפסיכולוגיה והמציא את הפסיכותרפיה. מה שפחות מקובל לומר זה עד כמה הוא טעה בהבנת האדם ומניעיו, ואיזה נזק התיאוריה שלו עשתה לחברה ובמיוחד לחינוך. התרומה המשמעותית ביותר של התיאוריה שלו היא לאמנות ולתרבות. הסרט הזה משקף את שני הצדדים של פועלו העצום. במקביל, אלפרד אדלר, שהיה הרבה פחות מוכשר בהפצת רעיונותיו, פיתח תיאוריה גאונית, לא פחות, על טבע האדם, פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה, כזאת שמתכתבת עם טבענו החברתי והצורך העמוק שלנו בשייכות ובמשמעות.
מי שמתעניין בנפש האדם חייב לראות את הסרט הזה.
יצרתי קשר עם צחי שיף הבמאי והוא נרתם לאפשר צפייה במחיר של חצי כרטיס קולנוע (לא כולל פופקורן),
תיהנו.
bottom of page